רוני שלום, שמי עלית - הורי החליטו לאמץ אחרי שנולדה להם בת והיו להם הריונות מחוץ לרחם והם לא יכלו להכנס להריון שוב. הם חיכו שנתיים, שזה לא הרבה לפי מה שהבנתי. אני הייתי חודשיים באינקובטור נולדתי קילו מאה, והייתי קרחת עד אחרי גיל שנה. בגיל 3 באתי לחדר של ההורים ואמא שלי הושיבה אותי וסיפרה לי סיפור על ילדה שגדלה אצל זאבים ודרך זה הסבירה לי שאני מאומצת...
 |
| אוגוסט 1967, יום לפני שאני עולה לכיתה א', אמא מונה מחבקת אותי ומספרת לי בדרכה המיוחדת אודות הרקע לאימוץ שלי (לתמונה אין קשר לסיפור של עלית, להלן, אולם הוא בעל הקשר דומה). |
א) סופת שלג ביערהיה אז חורף קר, סופת שלג השתוללה ביער במשך ימים רבים, האדמה כוסתה בשכבה עבה ורכה של שלג שנערם על ענפי העצים הגדולים והצפופים.
כל חיות היער נמו את שנתם, חלקן מצאו מחסה מפני הקור העז במאורתיהן.
כל יום היו החיות מוציאות את ראשיהן כדי לראות אם עדיין יורד שלג או אולי סופסוף פסק כי הרעב הציק להן.
בין עצי היער העבותים ניצבה לה בקתת עץ קטנה, בביקתה זו גרה אישה קטנה עם ביתה התינוקת, התינוקת היתה קטנטונת.
במשך כל ימות הסופה היתה האם עוטפת ומחבקת את ביתה הרכה לבל תתקרר, התינוקת לא סבלה מקור ומרעב היא היתה מחוברת במשך שעות אל חזה אמה והיתה יונקת בעונג רב מחלב אמה.
אך הרעב שהציק לחיות היער הציק גם לאישה הקטנה, אותה אישה היתה אמיצה מאד היא חייתה ביער בין שאר החיות במשך זמן רב.
על כן היא למדה להשמר מהחיות הגדולות ולצוד חיות שהיו משמשות לה למאכל.
הסופה נמשכה ועל האישה היה לצאת מין הביקתה למרות הסופה כדי לדאוג לעצמה לקצת מזון לשאר ימות החורף כי כל מלאי המזון שאגרה אזל.
על כן לבשה האישה את מעילה שהיה עשוי מפרוות דוב שצדה באביב של אשתקד, שמה את הקשת על שכמה ונטלה חיצים מחודדים היטב.
את בתה הקטנה עטפה האם היטב בפרוות שהיו בבקתה והניחה אותה בעריסה שבפינה. האם הרעבה יצאה את הביקתה ובליבה הבטחה לבתה היקרה שתשוב במהרה, אך לא כך היו פני הדברים...
ב) החיפוש אחר מזוןהאישה הקטנה צעדה ביער, צעדיה כבדו בתוך השלג. היא כרתה אוזן והאזינה לרחשי היער, אך שמעה רק את קול צעדיה הכבדים. כל החיות הסתתרו במאורותיהן בשעה זו.
מצידו השני של היער יצאה לחפש מזון עוד אם רעבה , היתה זו אמא זאבה שהשאירה את גוריה לבד במאורה.
השלג המשיך לרדת ללא הפוגה וחלפו שעות רבות והאישה הקטנה בוששה לשוב אל הביקתה אל ביתה הקטנה.
בנתיים התעוררה התינוקת מחמת הרעב שהציק לה ופרצה בבכי מר שנשמע למרחקים בשעה שהיער דמם, הזאבה זקפה את אוזניה והקשיבה רב קשב לקולות היער ולפתע הבחינה ביללות משונות. הזאבה החלה לרוץ בכיוון הקולות, הדרך היתה ארוכה וקשה אך הזאבה הרעבה ידעה שבמקום ממנו באו היללות תמצא את מזונה.
היום התחיל לסגת ופינה את מקומו לחשכה שירדה על היער, האישה הקטנה החלה מחפשת את דרכה הביתה אבל עקבותיה כוסו בשלג וכך ללא אור ירח או ניצנוץ כוכבים בתוך הלילה השחור שוטטה האישה בחפשה את דרכה הביתה וליבה היה מלא דאגה לגורל ביתה שנשארה לבדה במשך שעות רבות.
הקור העז הרעב והעייפות הכריעו לבסוף את האישה האמיצה שרק רצתה לשוב הביתה אל ילדתה.
הזאבה התקרבה לביקתה במהירות ומשהגיעה למקור היללות המשונות נעצרה לרגע לפני דלת הביקתה, היה זה מראה מוזר עבור הזאבה, אך מקץ מחשבה קצרה קפצה הזאבה ועם שתי רגליה הקדמיות פתחה את הדלת.
משנכנסה הזאבה אל הביקתה נוכחה לראות שאין זו חיה רגילה שמיללת אלא תינוקת קטנה ובודדה, הזאבה ריחרחה את התינוקת שהיתה עטופה שכבות פרווה רבות , הזאבה הלכה מסביב לתינוקת וליקקה בלשונה החמה את פני התינוקת, התינוקת חדלה מבכייה כי תחושה זו נעמה לה.
הזאבה בעדינות רבה אחזה בתינוקת העטופה כמו בחבילה יקרה בין שיניה ונזהרה שמא תכאיב לעוללה הרכה, הזאבה החלה חוזרת אל מאורתה.
הזאבה רצה את הדרך הארוכה ולא עצרה, היא שמרה על התינוקת מכל משמר כי ידעה שהיא זקוקה לחום ולחלב, כשהגיעה אל מאורתה הניחה את התינוקת בין גוריה, נשכבה לצידם וקרבה עם אפה בעדינות את התינוקת אל פיטמותיה כדי שתינוק כשאר הגורים.
התינוקת ינקה עד ששבעה ומששכח רעבונה נרדמה בין הגורים.
הגורים לא רצו את התינוקת לידם כי ריחה היה זר להם, הם דחפו אותה לפינת המאורה, כשראתה זאת אמא זאבה היא הסבירה לגוריה בשפת הזאבים שתינוקת אדם זו היא יתומה ולכן יאמצו אותה ויתנו לה אהבה, היא תגדל יפה וברבות הימים תוכל לעזור להם.
וכך גדלה משפחת הזאבים, הגורים שמנו והתחזקו וגם התינוקת התחזקה והחלה זוחלת ומשחקת עם אחיה הגורים.
החורף חלף ושמש החלה מחממת את היער וכשהיתה אמה זאבה יוצאת לצוד ביער היו נשארים הגורים עם אחותם הפעוטה במאורה ומשתעשעים יחדיו.
בבוא הקיץ למדה הפעוטה לרוץ עם אחיה הזאבים ולצאת לצייד, אימה זאבה היתה מובילה את משפחתה אל מקום הצייד ומלמדת כיצד לצוד ואיך להשמר מפני סכנות האורבות ביער, גורי הזאבה היו צדים במהלך היום ושבים למאורה בלילה אל אימם הטובה והדואגת.
ג) אמא זאבה מזדקנתהקיץ פינה את מקומו לסתיו וימים קרירים הגיעו, הגורים שבגרו בנתיים נהיו לזאבים גדולים וחזקים ולא שבו עוד אל מאורת אימם, אך לא כמותם היתה אחותם, הילדה לא יכלה לחיות לבדה כי היתה זקוקה לאם שתגן עליה ותדאג לצרכיה, הזאבה שמחה שהילדה נשארה עימה כי ידעה שאין היא מסוגלת לצוד לבד עדיין וחיות היער עלולות לפגוע בה.
כל בוקר היו יוצאות שתיהן יחד לטייל ולחפש מזון, הילדה אהבה מאד את אמא זאבה והיתה מסרקת את פרוותה במסרק עשוי מענפי עץ.
הילדה למדה להבעיר אש כדי שתוכל לצלות את הבשר שהיו צדות ביום.
להפתעה היא נוכחה לדעת שהאש ביכולתה לחמם את שתיהן במאורה בלילות הקרים. וכך בילו הזאבה והילדה באיסוף אוכל ועצים לימי החורף הקרים.
שבועות רבים חלפו החורף הביא עימו שלג רב שנערם ולא איפשר לילדה לצאת לשחק בחוץ, הילדה היתה עצובה ומשועממת לשבת כך סתם במאורתן הקטנה.
חלפו חודשים חלפו שנים והזאבה החלה מזדקנת, רגליה כשלו כשניסתה לרוץ עם ילדתה, ראייתה נחלשה וכך גם חוש הריח שלה, הילדה היתה יוצאת לצוד עבור שתיהן ודואגת לכל מחסורן ושבה אל אימה בידיים מלאות.
ד) הילדה פוגשת ציידים
יום אחד כששבה כהרגלה מן היער לעת ערב, מצאה הילדה את אמא זאבה שוכבת בפינת המאורה ולא קמה לקראתה, הילדה ליטפה את אמא זאבה אך היא לא זזה, הילדה הבינה שאמא זאבה מתה, פרצה הילדה בבכי מר, צער רב מילא את ליבה למרות שידעה שכל חיה סופה למות, אך היא בכתה כי חששה להוותר בודדה.
ליבה של הילדה כאב והיא ישבה בפתח מאורתה ימים רבים ולאור המדורה היתה נזכרת באימה ואחיה איך היו משחקים יחדיו.
בוקר אחד נעורה הילדה בשומעה קולות לא מוכרים ליד המאורה, היא קפצה ממשכבה והציצה החוצה, לתדהמתה ראתה שתי דמויות משונות ולא מוכרות שאחזו בידיהן חפצים משונים ולגופם לבוש משונה, הילדה פחדה מהדמויות הזרות כי מעולם לא ראתה כמותן.
למחרת החליטה הילדה לצאת אל היער ולפתע נתקלה בעקבות שלא הכירה, היא החלה לחפש את המקור לעקבות עד שנתקלה באותן דמויות משונות והפעם הן היו מרחק פסיעה ממנה.
שני הציידים החלו מדברים אליה, הם שאלו אותה לשמה ועל מעשיה לבד ביער הם השתוממו מלבושה וממראה הפראי.
היא לא היתה מסוגלת להבין את שפתם כי שפת בני האנוש היתה זרה לה, לכן היתה נפחדת מאד, היא ניסתה לחמוק מהם אך הם היו זריזים ממנה, הציידים אחזו בה ברכות כי הם ראו את פחדה, הם הציעו לה קוביית סוכר כדי להרגיעה, הילדה בחנה את קוביית הסוכר בחשדנות ולבסוף טעמה ממנה והטעם ערב לחיקה, הציידים נתנו לילדה לשתות מים ולאט לאט שכח הפחד.
הילדה ניסתה לתקשר עם הציידים ביללות של זאבים אך הם לא הבינו אותה, הציידים לקחו את הילדה עימם לביתם , כל בני הבית עמדו נדהמים בשומעם את הסיפור על הילדה שנמצאה ביער וגדלה אצל זאבים.
בני הבית החליטו לאסוף את הילדה אל ביתם הגדול והמרווח וישר הכינו לה חדר נקי ומסודר.
כשישבו לאכול הילדה הרעבה התנפלה על צלחת האוכל והכניסה את המזון אל פיה בעזרת הידיים כשהיא מתעלמת מהכף שהיתה מונחת על יד הצלחת, בני המשפחה הניחו לה לאכול כאוות נפשה ומששבעה הם הוליכו אותה אל חדר האמבטיה, לאחר שרחצו אותה היטב הראו לה את חדרה החדש והשכיבו אותה לישון במיטה רחבה ורכה, אם המשפחה כיסתה אותה בשמיכה חמה ומיד צללה הילדה אל תוך שינה עמוקה.
בשעה שישנה ישבו בני הבית יחד והחליטו שברצונם לאמץ אותה אל משפחתם ובסבלנות ואהבה יוכלו ללמד אותה את שפתם ואורח חיהם.
למחרת כשיום חדש הפציע , קמה הילדה ממיטתה והביטה מחלון חדרה על סביבתה החדשה, היא מיששה ובדקה כל חפץ בחדרה ולאחר שהות ארוכה התלבשה בבגדים חדשים ונקיים שהוכנו עבורה וירדה במדרגות הבית, הילדה ראתה את בני המשפחה יושבים ומחכים לה, כולם חייכו אליה היא בחנה את פניהם ושלחה אליהם חיוך רחב ושמח.
ומאז היא נשארה איתם וגדלה בביתם ולמדה בעזרתם את שפת האדם ואת מנהגי בני האדם.