כרונולוגיה נוסטלגית - ראיון עם אבא ותוספות

הרגשתי שאבי, ד"ר יוסי אפשטין (להלן יוסי) מאבד את זכרונו. ידעתי שבאמתחתו סיפורים מעניינים על ילדותו, משפחתו ואפילו עלי, בנו הבכור. בעיקר ביקשתי לשמוע ממנו את הסיפור על האימוץ שלי, מה הוביל אותם לקבל את ההחלטה ואת השתלשלות העיניינים עד שאימצו אותי בגיל חודשיים. יוסי התיישב על הכורסה הגדולה והתחלתי לדובב אותו. כעבור כמה דקות הוא ביקש כוס תה (אנגלי) וביסקוויט. אחר כך הוא לא הפסיק לדבר ולספר עד ששנינו התחלנו לעצום עיניים ולהרדם.

"באחד מימי החורף של שנת 1961 קיבלנו טלפון ששינה את חיינו מקצה לקצה..."

1954
האימוץ שלי התחיל למעשה בשנה זו. אבא עמד לסיים את הדוקטורט שלו באוניברסיטת ברדפורד באנגליה והגיע בקיץ לביקור מולדת. הוא התגורר בבית הוריו בשכונת רחביה בירושלים ואת זמנו הפנוי חילק בין ביקורים משפחתיים אותם היה חייב לעשות על פי כללי הנימוס הבריטי לבין מסיבות ואירועים עם חברים. המדינה היתה בראשית דרכה וכולם היו חדורי מוטיבציה ואמביציה. ערב אחד הוזמן אבא למסיבה שהתקיימה אצל חבר שהתגורר ברח' קק"ל. נערה צעירה ויפה צדה את עינו והוא התבונן בה במשך כל הערב אך התבייש לפנות אליה ולהזמין אותה לרקוד. הגורל התערב כאשר בסיום המסיבה ביקש החבר מאבא ללוות את הנערה הצעירה ויפה הביתה.

יוסי והחברים הטובים בתקופת הלימודים באנגליה

מונה ויוסי רוקדים במסיבה בירושלים זמן קצר לאחר שנפגשו

1955
הקשר בין אבא ואמא (להלן יוסי ומונה) הלך והתחזק והאהבה פרחה. מונה הצטרפה ליוסי ושניהם חזרו לאנגליה לתקופה קצרה לסיום וקבלת תואר הדוקטורט של יוסי מאוניברסיטת ברדפורד. בתאריך 31.5.1955 מונה ויוסי התחתנו בבית כנסת בבריסטול, עיר קטנה בדרום אנגליה שבה התגוררה הסבתה של יוסי. היה זה בחג השבועות והאורחים שרובם היו מהצד של החתן הוזמנו לאחר החופה לביתה של הסבתה לאירוע קטן. לאחר החתונה מונה ויוסי יצאו לירח דבש למקום קטן בשם Maind Had.

אליהו, אביו של יוסי הגיע לחתונה בדרכו לנסיעת עסקים בארה"ב

באותו הקיץ, לאחר שיוסי קיבל את תואר הדוקטורט, הורי חזרו לארץ. הם חצו את התעלה מאנגליה לצרפת במעבורת ומשם נסעו ברכבת למרסי. לאחר כמה ימים שבילו בדרום צרפת, מונה ויוסי עלו על אוניה והפליגו בים התיכון עד לנמל חיפה. יחד איתם הגיעו גם שלוש עשרה מזוודות שרבות מהם היו של הסבתא של יוסי שהתכוונה לעלות לישראל ומצאה דרך מהירה ונוחה להעביר חלק מרכושה. הכרטיסים להפלגה באוניה ממרסי לישראל היו מאוד יקרים, במיוחד לכרטיסים לתא זוגי ולפיכך מונה ויוסי קנו כרטיסים נפרדים וישנו במחלקות נפרדות. מונה עם עוד כמה נוסעות באזור הנשים ויוסי עם עוד כמה נוסעים בקומת הגברים. מיותר לציין שאת רוב הזמן הם בילו ביחד עם הסיפון, מחזיקים ידיים ומביטים בכוכבים. כעבור מספר שבועות, מונה ויוסי הגיעו עייפים ונרגשים הביתה לירושלים ומיהו לבקר את ההורים, הפעם כזוג נשוי. לאחר כמה ימים שבהם הספיקו להתאקלם, מונה מצאה חדר להשכרה והזוג עבר להתגורר בו. השכרת חדר היה דבר מקובל באותו הימים ואנשים רבים בירושלים השכירו חדר בביתם, על כל המשתמע מכך לאחרים בכדי להגדיל את הכנסתם החודשית. החדר שמונה ויוסי שכרו היה ברחוב הילל, קרוב למשכן הכנסת הראשונה. מי שהשכירה את החדר היתה גברת ירושלמית נחמדה בשם 'הגברת ג'יל' שפתחה קשר קרוב עם מונה ועזרה לה להתקבל לעבודה בעיריית ירושלים בתפקיד של 'מזכירת הוועדות'. בעזרת תואר הדוקטורט והתמחות בטקסטיל, יוסי מצא במהרה עבודה מעניינת 'במכון לסיבים' שפעל בירושלים בשנים 1954-1966 ושכן במושבה הגרמנית. מונה ויוסי יצאו כל בוקר ביחד לעבודה וצעדו ברגל עד לרחוב אגרון ומשם נפרדו והמשיכו כל אחד בנפרד עד ליעדם.

1956
הזוג הטרי התאקלם מהר מאוד בסביבה הירושלמית המוכרת והחיים התנהלו במישרין למעט העובדה שהחדר ששכרו אצל 'הגברת ג'יל' נעשה צפוף ולא נח. קשרים הדוקים נרקמו בין מונה ויוסי לחברים וזוגות צעירים נוספים ובמיוחד עם מרים ויוסף כהן צדק, הוריה של מונה שהתגוררו בסמוך ברח' קרן קיימת 41. בין עבודה, מפגשים עם חברים, בילויים סולידיים וביקורים דחופים אצל מרים ויוסף כהן צדק, חיפשו מונה ויוסי דירה עבורם. שמועה על דירה מקסימה בשכונת אבו טור בירושלים שקיבלו מחברם טוביה גולדמן, או ליתר דיוק מאימו, הובילו ביום אביבי אחד את מונה ויוסי לטיול רגלי ארוך לאבו טור בניסיון לאתר את אותה 'דירה מקסימה'. שוטטות בסמטאות הצרות של אבו טור מבלי לפסוח על אף בית בסביבה הובילו אותם לבסוף לדירה המיוחלת שאכן הוצעה למכירה 'בדמי מפתח' והיתה גדולה וכללה ארבע חדרים. לאחר סיור קצר בדירה הפור נפל והוחלט לרוכשה ולהפוך אותה למשכנם הקבוע. יוסי מיהר לסניף בנק הבנק שלהם (דיסקונט), לשחרר כמה חסכונות ולהעביר את מלא סכום הרכישה למוכרים. כעבור חודש מונה ויוסי עברו לדירתם החדשה.
הדירה החדשה, השקט והאנרגיה הטובה שבה תרמו לעובדה שבאוקטובר מונה גילתה שהיא בהריון דבר שגרם לשמחה גדולה אצל כולם שלא האריכה זמן רב. מחלת 'האדמת' שבה חלתה מונה בדצמבר גרמה להפלת העובר ולמפח נפש שנתן את אותותיו במשך שנים לאחר אירוע זה. אובדן העובר היה גדול בעינה של מונה והשפיע עליה עמוקות.

מחלון המטבח בדירתם באבו טור יכלו מונה ויוסי לצפות בגיא בן הינום ובעיר העתיקה

1957
מונה החלימה 'מהאדמת' והתגברה לכאורה על ההפלה והחליטה באומץ לנסות להרות בשנית. ואכן תוך מספר חודשים הדבר צלח ורופא הנשים והמילד הירושלמי הידוע ד"ר אריה סדובסקי (1890 - 1976) שמח לבשר על ההריון החדש.  ד"ר סדובסקי היה מנהלו של בבית היולדות סדובסקי שהיה בית יולדות פרטי בירושלים ברחוב הלל 14 שפעל בין השנים 1933 - 1948. באפריל ממש בסמוך לחג הפסח מונה הרגישה לא טוב ולאחר יומיים ששכבה חולה במיטה הרגישה הרגשה מוכרת של 'צניחת הרחם' והפלה נוספת התרחשה. יוסי מיהר לחזור מהעבודה והעביר את מונה לבית החולים שערי צדק. שם ביצעו למונה בדיקות מקיפות ולא מצאו כל הסבר או בעיה רפואית להפלה השניה.

1958
ושוב מונה התגברה והצליחה להרות בשלישית לשמחתו של ד"ר סדובסקי ולשמחתם של כולם ושוב בחודש השלישי להריון התרחשה הפלה נוספת וכך היה גם בפעם הרביעית והחמישית, הריון קצר והפלה טבעית שבפעמים האחרונות גרמו אומנם לזעזוע אצל מונה ויוסי אולם לא היתה להם השפעה גופנית ומונה לא נאלצה לשכב וההתאוששות היתה מהירה. באחד הפגישות אצל ד"ר סדובסקי, בעודם מפטפטים ומעלים זכרונות, נודע למונה ויוסי  שד"ר סידובסקי הוא שילד את מונה, גם את ישראלה אחותו של יוסי והכיר היטב את שרה אפשטין, אימו של יוסי ואת הזוג מרים ויוסף כהן צדק, הוריה של מונה.

מונה במנוחה לאחר עוד הפלה

1959-1960
לאחר סדרת ההריונות הכושלים שהסתיימו כולם בהפלות טבעיות בחודש השלישי והרביעי להריון, ד"ר סדובסקי ערך למונה סדרת בדיקות מקיפות שכולם העלו חרס ומונה נמצאה פורייה ובריאה. בכדי לקבל חוות דעת רפואית נוספת, מונה ויוסי פנו למרפאתו הפרטית של הגינקולוג והמיילד פרופ' ברנרד צוֹנְדֶק 1891-1966 ברחוב אלחריזי הסמוך לביתם של מרים ויוסף כהן צדק. כל הבדיקות קבעו במפורש שלמונה לא היתה בעית פוריות והסיבה להפלות מקורה בגורם פסיכולוגי בלבד. פרופ' ברנד צונדק בשיתוף הגינקולוג ד"ר סלמר אשהיים היו אלו פיתחו בשנת 1928 את הערכה הראשונה לבדיקת הריון. במחקרם המשתף הצליחו צונדק ואשהיים לבודד את ההורמון המצוי בשתן ומעיד על היותה של הנבדקת בהריון. בדיקה זו קרויה מבחן אשהיים-צונדק (A-Z) על שמם.

1961
בינואר צלצלה מזכירתו של ד"ר סדובסקי אל מונה ויוסי והזמין אותם לפגישה לא רשמית עם ד"ר סדובסקי במסעדת 'טעמי' בסמוך למרפאתו שהייתה אז ברח' ההסתדרות. הם התישבו באחד מהשולחנות הצרים והארוכים שבהם התאפיינה המסעדה, אכלו ארוחה פשוטה ובסיומה עברו 'לקפה עטרה' לשתות קפה ואחר כך למקום קטן וסמוך בשם 'זיחל' לאכול את המנה האחרונה. רק אז הסביר להם ד"ר סדובסקי את מטרת הפגישה. הוא טען שלאור הבדיקות הרבות שמונה עברה ומניסיונו האישי הרב, הוא ממליץ למונה בשלב זה של חייה להפסיק ולנסות להרות ולמצוא פתרון חדש. לאט ובהדרגה הסביר ד"ר סדובסקי למונה ויוסי את הסיבה שלדעתו גרמה לכל ההפלות ומקורה בזעזוע הנפשי שמונה עברה בהפלה הראשונה עת חלתה 'באדמת'. הדרך להתגבר על הטראומה תהיה על ידי טיפול פסיכולוגי ממושך או על ידי 'אימוץ'. ד"ר סדובסקי סיים את ההסברים וההמלצות, נתן למונה מעטפה קם והלך בחזרה למרפאה לא לפני שלחץ הם את הידיים ואיחל להם בהצלחה. מונה פתחה את המעטפה בהתרגשות והיו בה מספר דפים ובהם סיכום רפואי מפורט של כל סיפור ההפלות, הבדיקות וההמלצות הרפואיות, כתובים בכתב ידו הצפוף והקטן של ד"ר סדובסקי ומכתב המלצה אישי מד"ר סדובסקי לגב' אלה נלקן, אותה מונה ויוסי לא הכירו ובו ד"ר סדובסקי מספר על הכרותו את בני הזוג, על היותם אנשים ראויים ועל המלצתו שלו לאפשר להם לאמץ תינוק בהקדם האפשרי. בנוסף מצאה מונה במעטפה פתק ובו הנחיות כיצד ליצור קשר עם הגב' אלה נלקן שעל פי הרשום בפתק היתה העוסי"ת הראשית של השירות למען הילד במשרד הרווחה והאחראית על בית התינוקות של ויצ"ו ברחוב החלוץ בשכונת בית הכרם בירושלים שהוקם בשנת 1924בזכות תרומתן האישית של המתנדבות וחברות הפדרציה של WIZO UK והפך בשנת 1975 למרכז ויצ"ו למען המשפחה.

הצלם הירושלמי הנודע יהודה קריין הזמין את מונה ויוסי לסטודיו שלו לסדרה של צילומים רומנטיים

לאחר כמה ימים שבהם מונה ויוסי הרהרו בפתרונות שד"ר סדובסקי הציע להם, הם החליטו פה אחד לוותר על האפשרות של טיפול פסיכולוגי ובחרו באפשרות של אימוץ תינוק. הם הבינו מבלי שאיש יעץ להם זאת שבמידה ויתאפשר להם לאמץ תינוק ולגדל אותו, הדבר יוביל להריונות וללידות טבעיות. מונה יצרה מייד קשר עם הגב' אלה נלקן ונקבעה להם פגישה במשרדי 'שירותי הרווחה' שברח' אגריפס בירושלים. זאת היתה פגישה ראשונה מבין מספר פגישות נוספות שבהם הגב' אלה נלקן ועובדות סוציאליות נוספות עמדו ובחנו את מונה ויוסי לגבי אישיותם ואופיים ולבסוף החליטו פה אחד שהם ראויים לאמץ תינוק וכללו אותם ברשימה לקבלת תינוק לאימוץ.

[ הערת המחבר: בעת שיוסי סיפר לי על השתלשלות העיניינים בשירות למען הילד במשרד הרווחה הוא הזכיר בין השורות שלדעתו הטיפול המסור וזרוז התהליכים הבירוקרטיים בדרך לאימוץ נבעו בזכות הכרות רבת שנים והערכה הדדית עמוקה בין הגב' אלה נלקן לבין מרים כהן צדק, אימה של מונה. הכרות שנבעה מהעובדה שלמונה בילדותה היתה חברה קרובה בשם טובה שהגב' אלה נלקן היתה דודתה. ניתן היה להבין מדבריו של יוסי שהשפעתה החיובית של מרים על הגב' אלה נלקן והעובדה שטובה נישאה לפרופ' יצחק מרכוס שהיה פרופסור לכימיה והכיר היטב את יוסי, סייעו לקדם את מונה ויוסי בתור לקבלת תינוק לאימוץ (אותי). אולם לאחר שחקרתי בשנים האחרונות את הנושא בתקופה שעמדתי בקשר הדוק עם עובדות השירות למען הילד, התברר לי שאפשרות כזו אינה קיימת מאחר ויש נוהלים וחוקים ברורים בתהליך האימוץ. כך התפוגגה לה האגדה שהורי קיבלו אותי 'בפרוטקציה' והתברר שיהיה להם (ולי) פשוט מזל גדול ועיתוי מוצלח בתהליך האימוץ שעברו. ]

מונה ויוסי עברו כאמור את תהליך האישורים בהצלחה ונרשמו בתור לקבלת תינוק לאימוץ יחד עם זוגות נוספים. ההמתנה היתה קשה ואי הודאות יצרה לעיתים מתחים אולם מונה ויוסי ידעו להתעלות ולהתגבר על הקשיים ואף יצאו לחופשה ראשונה מאז שחזרו מאנגליה ולאחר שעברו את כל התלאות שבדרך, לכמה ימים לבית הבראה בשבי ציון שבצפון הארץ וחגגו באינטימיות את ראש השנה. בין חוף הים הקסום למדשאות המוריקות ממונה ויוסי בילו בנעימים והתפללו לטוב.

מונה ויוסי בחופשה בשבי ציון

באותה העת ממש שחתה וצללה נערה צעירה ויפה בים הכחול והשקט שאפיין את המפרצון הקטן של חוף זיקים. אותה נערה היתה שחומה ושזופה ושערה היה זהוב מהשמש. היא התרחקה משאר חבורת הצעירים שהגיעו ביחד לשפת הים לאחר יום עבודה בקיבוץ. ניכר היה שהנערה ששמה היה אלמה היא ספורטאית ושחיינית טובה והיא מכירה היטב את המפרץ בו היא שוחה. כעבור שעה במים אלמה חזרה לחוף אוחזת בבטנה וממבטה ניכר שהיא סובלת מכאב. בטנה היתה גדולה מאוד מאחר ואלמה היתה בהריון מתקדם ולמעשה היתה אמורה ללדת בכל יום. כל יושבי החבורה קמו ורצו אליה, עטפו אותה במגבת ופינו אותה בטרקטור הישן של הפלחה ישר למרפאה שליד חדר האוכל. השמועה פשטה בקיבוץ מהר מאוד וכולם מיהרו נרגשים למרפאה לבדוק ולראות מה מצבה של אלמה, שהיתה חביבת כולם. היא הגיע בתור מתנדבת לקיבוץ זיקים ארבע חודשים קודם לכן, באמצע חודש מאי, ישר לקטיף התפוזים. האחראים בקיבוץ לא ידעו אז שאלמה בהריון ושיבצו אותה לעבודות קשות אותם אלמה עשתה ברצון. למעשה ההגעה והשהות בקיבוץ זיקים היתה עבור אלמה הצלה של ממש לאחר שנמלטה וברחה מברלין והגיע בדרך לא דרך דווקא לקיבוץ הקטן והפסטורלי בדרומה של ישראל.

הוסף כיתוב

אלמה שכבה על המיטה הגדולה במרפאה ואחזה בחוזקה בידה של חברתה יונה. אנשים רבים הציצו אל תוך החדר מהחלונות הרבים שמסביב דואגים לשלומה של אלמה שנראתה מרוצה מכל ההתקהלות סביבה. לאחר המתנה ארוכה הגיע למרפאה האחות אורה נאור שיכלה היתה להתפנות ולטפל באלמה רק לאחר שסיימה את תורנות החליבה ברפת. לאחר שבדקה את אלמה הכריזה אורה בקול רם שיש לפנות את אלמה לבית החולים מאחר והלידה התחילה. מיד החלה התרוצצות רבתית בקיבוץ וכולם אצו רצו לחפש את מוטקה הנהג שבאורח פלא דווקא עכשיו נעלם. לבסוף הוחלט שחבורה מצומצמת מאוד שכללה רק את יונה, אורה ובעלה ראובן ויהודה מזכיר הקיבוץ תסיע את אלמה לבית החולים דרך השדות בטרקטור החדש בעגלת המספוא. יהודה רתם את העגלה לטרקטור ונסע במהירות למרפאה שם העלו את אלמה בזהירות לעגלה ביחד עם החבורה שנבחרה ללוות אותה בנסיעה. לפתע החל לרדת גשם, מטפטוף טורדני הפך לגשם של ממש וכמויות רבות של מים ירדו מהשמיים. יהודה הסיע את הטרקטור עם העגלה שמאחוריו בזהירות בין שבילי הקיבוץ וחבורה גדולה של אנשים צעדו אחרי העגלה ללוות את אלמה עד יציאתם משער הקיבוץ. למתבונן מרחוק נדמה היה שמדובר בהלוויה אולם ההפך היה הנכון. בדרך הטרקטור והעגלה עברו ליד בתי הילדים מהם יצאו החוצה כל ילדי הקיבוץ ושיחקו בגשם. היו כמה ילדים ששרו שיר לכבודו של הגשם שהיה הגשם הראשון באותה השנה. אלמה שמעה את הילדים שרים והמילה 'יורה' שחזרה על עצמה מספר רב של פעמים בשיר נחקקה בזיכרונה.

הוסף כיתוב

בסביבות השעה ארבע הגיע הקבוצה לבית החולים, החנו את הטרקטור והעגלה בחנייה הציבורית ומיהרו והביאו לאלמה כסא גלגלים ודחפו אותה במהירות לחדר היולדות שהיה בקומה הראשונה של בית החולים החדש באשקלון. בית החולים היה ריק ורק מספר מועט של אנשים הסתובבו במסדרונות ובאגפים ובמחלקת היולדות הדלת הייתה סגורה. החבורה ובראשה אורה לא הבינו את פשר העניין. הם הכירו היטב את בית החולים ובמיוחד את מחלקת היולדות שבו בילתה אורה ימים ולילות רבים כאשר עזרה למרבית מחברות הקיבוץ ללדת. מוטקה החל לדפוק על דלת המחלקה בנמרצות וזיעזע את כל הקומה. רופא צעיר וכועס פתח להם את הדלת ושאל " באים ללדת דווקא בערב יום כיפור..?".  כחברי קיבוץ של השומר הצעיר, כולם שכחו או לא ידעו שלפני כמה שעות החל יום כיפור וזאת הסיבה שבית החולים נראה נטוש. גם העובדה שנסעו דרך השדות ולא בכביש הראשי תרמה לבלבול ולמבוכה של החבורה שהרגישה מבוישת מול הרופא הכועס שביקש מכולם לשבת ולחכות על הספסל שבמסדרון והכניס את אלמה ואת אורה לאחד מחדרי הלידה הפנויים. בשעה 21:40 אלמה ילדה תינוק זכר, בריא ויפה במשקל מכובד של 3,200 ק"ג. מאחר וצוות בית החולים היה מצומצם אורה שימשה כמילדת לכל דבר. היא ניקתה את התינוק בזהירות, עטפה אותו בחיתול נקי ומסרה אותו לאלמה שמייד חיבקה את התינוק, אמצה אותו לליבה ונרדמה. כעבור מספר שעות אלמה התעוררה ומייד שמה לב שהיא נמצאת בחדר אחר ותינוקה אינו לצידה.

אלמה על חוף הים של קיסריה כפי שצולמה על ידי אביה, אדוארד שוורץ, כשבועיים לאחר לידת רוני

-----------------

תמונות נוספות של אבא / סבא יוסי