פותחים את הדלת ומרחבים של מדבר נגלים לנגד עינך. לילד בן 10 זה מגרש משחקים הגדול והמשוכלל ביותר בעולם. ריחות הבית מתחלפים בריחות המדבר. ריח הקפה של אמא אחר הצהריים מפנה מקום לריח הגינה ועצי הפילפלון שבתורם מפנים מקום לריח העז של עדר הכבשים שבדיוק עובר מול ביתנו. הכבשים ורועה הצאן הבדואי נעלמים בהדרגה וזה הזמן לחצות את הכביש המסמל את הגבול בין הבית, השכונה לבין העולם הגדול - בואכה למדבר. מסתכל אחורה בפעם האחרונה ורואה את הדלת נסגרת והכלב יוצא בעקבותיי. חוצה את הכביש, דרך אספלט שחורה ועליה כרגיל גוויה של עוד חתול או כלב שלא חזרו בשלום מהמדבר. הפעם זה אוסקר החתול של בטי סילברמן השכנה שממול. מתפלל תפילה קצרה לעילוי נשמתו של אוסקר החתול כמו שלמדתי שאומרים בבית הכנסת, נזהר שגם לכלב לא יקרה אותו הדבר והופ אנחנו חוצים את הכביש ופונים לעבר השביל שייקח אותנו לעץ הגדול.
 |
כמו באי בודד או לבד בספינה בלב ים כך היו עבורי הטיולים הארוכים במדבר שליד הבית |
אהבתי לשוטט לבד ועם הכלב במדבר. זה לא ממש לבד כי לילד בן עשר יש הרבה דמויות בראש שבאות איתו לטיול והוא מדבר ומשתף אותם במה שקורה בטיול. 'ראיתם את להקת החוחיות' אני שואל את החבורה הדמיונית שלי, 'בואו נהפוך את רגבים למצוא חומט או עקרב'. אני מאתגר את כולם ומתחיל לחפור כמו ירבוע שחופר בפעם הראשונה את המחילה שלו. בסוף הייתי מגיע לעץ האשל גדול. היה לי טקסט ובו הייתי מחבק את הגזע הרחב של העץ, בודק מה שלומו של ידידי הוותיק ממשפחת העצים, מטפס בזריזות על ענף בצורת S ומתיישב לאכול את הפירות היבשים שלקחתי מהקופסא של אמא. הכלב היה מסתכל מלמטה בערגה על הזלילות שלי ולפעמים הייתי זורק לו רצועה של משמיש מיובש 'לדר' שאהבתי לאכול דווקא בסוף. אחרי מספר דקות הייתי מתחיל לשרוק לדרורים שקיננו בין ענפי העץ ועודדתי אותם להתקרב אלי בהניחי על הגזע פירורי לחם שהבאתי איתי בתוך הממחטה. אחרי סיום כל הסידורים הקבועים והרגילים הייתי מחליט מה אני והחבורה הדימיונית שלי עושים באותו היום. אם היה זה יום חם היינו נשארים מתחת לעץ מוגנים מהשמש ומהחום על ידי ענפיו הרחבים של האשל ובמידה ומזג האוויר היה נעים היינו ממשיכים בטיול או בפעילות יזומה אחרת באחת התחנות הקבועות שלנו. היום היה 'יום הצייד'. הייתי חייב להצטייד במלאי גדול של חרקים שהיוו את מזונם של הלטאות המדבריות שגידלתי בבית. לא רציתי לגדל דגי נוי, לא אהבתי את האוגרים שכל הזמן נשכו אותי, אז החלטתי לגדל זוחלים ובעיקר לטאות ושממיות שהיו בשפע בסמוך לביתנו.
 |
לטאת שנונית באר שבע Acanthodactylus beershebensis |
קל לגדל לטאות. אקווריום ריק ועמוק הנקרא 'טרריום', חול ואבנים, סלע גדול שהלטאה תוכל להסתתר מחת ומקור אור וחום. את הנוזלים קבלו הלטאות מהחרקים וזחלים שאותם הכנסתי להם לכלוב ואותם טרפו ברעבתנות ישר מאצבעותיי. הייתי כמובן צריך לצוד ולאסוף עבור הלטאות מזון בעקביות ובשפע. כל זבוב שנכנס בטעות לביתנו היה מיד נתפס ואותו גורל היה מנת חלקם של ג'וקים וחרקים אחרים. בנוסף אחת לשבוע הייתי יוצא 'לצייד' וחוזר עם עשרות חרקים וזחלים מסוגים שונים בכדי להשביע את רעבונם של הלטאות שגידלתי. לציד לקחתי את הכלב שריחרח כל אבן וסלע, פינצטה ענקית ממתכת שאבא הביא לי 'מהמעבדה' וצנצנת ריקה של מלפפונים חמוצים ששימשה גם לאחסן מלפפונים חמוצים נהדרים שהיינו קונים בשוק וגם את החרקים שצדתי, כל דבר בתורו. כמובן שאמא לא ידעה על הדו-שימושיות של הצנצנת שהחזרתי למגרה במטבח שטופה ונקייה לאחר כל שימוש שלי. אני והכלב הינו הופכים כל אבן וכל סלע ותמיד נמצאו חרקים לצוד ולאסוף. אם התמזל מזלנו היינו הופכים סלע גדול ומוצאים מתחתיו עשרות חיפושיות שחורות קטנות שאותם אהבו הלטאות במיוחד. אספתי במהירות את החיפושיות הקטנות לפני שיעלמו לתוך החורים באדמה וכאשר הרגשתי שהצנצנת מספיק מלאה באספקה טרייה הייתי אוטם את הצנצנת בנייר עטיפה של סנוויצ'ים המוצמד לפתח בעזרת גומייה ומחורר את הנייר במספר חורים 'שיהיה לחיפושיות מה לנשום'... או אז היינו חוזרים 'מהציד' הביתה, אני הייתי מנופף לעץ הגדול לשלום והכלב היה רץ ומשתין בפעם האחרונה על הגזע בכדי לסמן לכלבים ולחיות המדבר 'שזה העץ שלנו'. מאחורי הגבעות התגלתה השכונה ואחר כך העצים, הגינה והבית הקטן שלנו. הפזו' 404 הלבנה של אבא חנתה בכניסה וזה אומר שהגענו אני והכלב בדיוק בזמן לארוחת הערב של המשפחה ושל הלטאות שלי שכבר מחכות בקוצר רוח לטעום מהשלל שהבאתי להם.