כידוע לכל ילד / בוגר מאומץ יש במשרד הרווחה / בשרות למען הילד תיק יחודי ואישי בו שמורים כל המסמכים הנוגעים בו מאז היוולדו ואימוצו החוקי. ילדים / בוגרים שהם מאומצים כחוק והם מעל מגיל 18, זכאים על פי חוק האימוץ לדעת את עבר ועליהם לפנות בבקשה בכתב לעיין "בפנקס האימוצים" שבו שמורים מסמכיו האישיים הנוגעים להולדתו, לנסיבות לאימוצו ולמורשת ממנה הוא בא . לפיכך יש לפנות לשירות למען הילד בירושלים בבקשה ל"פתיחת תיק האימוץ", לסיוע באיתור ההורים הביולוגים ולבירור כל נסיבות אימוצם.
החלטתי לפתוח את תיק האימוץ שלי מספר חודשים לאחר שבני הבכור שי רון נולד (11.9.1996) ובהביטי בו גמלה בלבי ההחלטה לנסות ולמצוא את הורי הביולוגיים. לכן בתחילת שנת 1999 יצרתי קשר בכתב עם השירות למען הילד ובאפריל 1999 נפגשתי עם עוסי"ת רות ילוז ממשרד הרווחה / בשירות למען הילד בתחנה ביפו. המתנתי זמן רב ואז העוסי"ת הזמינה אותי לחדרה. היא התעניינה בסיבות ובמניעים שלי למצוא את הורי הביולוגים אולם הסברתי לה שבכוונתי לנסות ולמצוא את אימי הביולוגית בלבד. ולאחר שנוכחה שהסיבות לבקשתי לפתיחת תיק האימוץ שלי הם הגיוניות וסבירות, היא פתחה את תיק האימוץ שלי ועיינה בו. לאחר כמה דקות היא פנתה אלי ואמרה לי שלמעשה בתיק האימוץ אין מידע מעבר למידע שידעתי אודות אימי הביולוגית Alma ושאותו מסרתי לעוסי"ת בתחילת הפגישה וכן במכתב הבקשה לפתיחת התיק ששלחתי לשירות למען הילד מספר שבועות קודם לכך.
לפתע קמה העוסי"ת במקומה ויצאה את החדר למשך מספר דקות וכך נותרנו אני ותיק האימוץ שלי שהיה מונח פתוח על שולחנה של העוסי"ת לבד בחדר. לא היה לי האומץ להביט פנימה לתוך התיק ולבחון את מעט המסמכים ומצפוני לא אפשר לי לעשות זאת כי הרגשתי שעלי לסמוך על העוסי"ת בתהליך של פתיחת תיק האימוץ. העוסי"ת המשיכה להקריא ולספר לי אודות המידע הקיים בתיק והופתעה מהידע הרב שהפגנתי אודות הפרטים שידעתי על אלמה, ספרתי לה שהורי המאמצים הכירו ונפגשו עם אלמה וקיבלו ממנה מידע אודותיה , רות אמרה שהאימוץ שלי מזכיר לה 'אימוץ עם קשר'.
לאחר כמה דקות העוסי"ת חזרה לחדרה והתיישבה שוב מולי ושוחחנו על נושאים רבים נוספים עד שהגיע השעה לעזוב את החדר ולצאת לעולם לקראת תחילתה של הרפתקתה גדולה ומופלאה למציאת אימי הביולוגית. עכשיו הייתי בטוח שכל סיפור האימוץ שלי והמידע שקיבלתי מאבי הוא נכון, קיבלתי על כך גושפנקה רשמית.
לאחר מספר שנים פניתי שוב לשירות למען הילד, אל הגב' דבורה שבתאי שהיא מרכזת ארצית תחום מאומצים מבוגרים במשרד הרווחה (מגדלי הבירה, רח' ירמיהו 39 , ירושלים 9446724, פקס: 02-508-5160) במספר בקשות ספציפיות וכן בבקשה לבדיקה האם יתכן שאלמה, אימי הביולוגית השאירה עבורי מכתב או קיימים מסמכים נוספים שלא היו בתיק האימוץ כאשר פתחתי אותו דאז. ואכן לאחר כמה שבועות חזרה אלי דבורה שבתאי עם הודעה שהיא מצאה מסמפר מסמכים שנמצאו מחוץ לתיק האימוץ ובארכיונים של השירות למען הילד ואף שלחה אותם אלי בדואר, ובהם מכתב שאלמה כתבה בשנת 1993 כאשר היא הגיעה לישראל לחפש אותי וביקשה לפגוש את אחת העוסיו"ת בשירות למען הילד, אך פגישה כזאת לא התקיימה. במידה והמסמכים הללו היו נמצאים בתיק האימוץ שלי - משך הזמן שהיה נדרש לי לפגוש את אלמה היה מזערי. ראוי לציין שאלמה ידע מספר פרטים אודות הורי המאמצים, שמם ועיר מגוריהם והיא אף נפגשה עימם לפגישה קצרה לאחר מסירתי לאימוץ, אולם אלמה בחרה שלא לנסות לאתר אותי בדרך עצמאית - אלה לפנות כחוק לשירות למען הילד, ולאחר שאלה לא סייעו לה, החליטה להשאיר לי מכתב בתיק האימוץ למקרה שאני מעוניין לפגוש אותה.
למרות סוגייה זו עלי לציין שהיחס, העזרה והשירות שקיבלתי לאורך השנים מהשירות למען הילד היה ועוד יהיה ללא דופי וכולן תמיד מוכנות לסייע, להסביר ולקדם את הצרכים שלי לדעת עוד ועוד...
 |
| אימא מונה עם רוני כמה חודשים לאחר האימוץ / ירושלים 1961 |
החלטתי לפתוח את תיק האימוץ שלי מספר חודשים לאחר שבני הבכור שי רון נולד (11.9.1996) ובהביטי בו גמלה בלבי ההחלטה לנסות ולמצוא את הורי הביולוגיים. לכן בתחילת שנת 1999 יצרתי קשר בכתב עם השירות למען הילד ובאפריל 1999 נפגשתי עם עוסי"ת רות ילוז ממשרד הרווחה / בשירות למען הילד בתחנה ביפו. המתנתי זמן רב ואז העוסי"ת הזמינה אותי לחדרה. היא התעניינה בסיבות ובמניעים שלי למצוא את הורי הביולוגים אולם הסברתי לה שבכוונתי לנסות ולמצוא את אימי הביולוגית בלבד. ולאחר שנוכחה שהסיבות לבקשתי לפתיחת תיק האימוץ שלי הם הגיוניות וסבירות, היא פתחה את תיק האימוץ שלי ועיינה בו. לאחר כמה דקות היא פנתה אלי ואמרה לי שלמעשה בתיק האימוץ אין מידע מעבר למידע שידעתי אודות אימי הביולוגית Alma ושאותו מסרתי לעוסי"ת בתחילת הפגישה וכן במכתב הבקשה לפתיחת התיק ששלחתי לשירות למען הילד מספר שבועות קודם לכך.
לפתע קמה העוסי"ת במקומה ויצאה את החדר למשך מספר דקות וכך נותרנו אני ותיק האימוץ שלי שהיה מונח פתוח על שולחנה של העוסי"ת לבד בחדר. לא היה לי האומץ להביט פנימה לתוך התיק ולבחון את מעט המסמכים ומצפוני לא אפשר לי לעשות זאת כי הרגשתי שעלי לסמוך על העוסי"ת בתהליך של פתיחת תיק האימוץ. העוסי"ת המשיכה להקריא ולספר לי אודות המידע הקיים בתיק והופתעה מהידע הרב שהפגנתי אודות הפרטים שידעתי על אלמה, ספרתי לה שהורי המאמצים הכירו ונפגשו עם אלמה וקיבלו ממנה מידע אודותיה , רות אמרה שהאימוץ שלי מזכיר לה 'אימוץ עם קשר'.
לאחר כמה דקות העוסי"ת חזרה לחדרה והתיישבה שוב מולי ושוחחנו על נושאים רבים נוספים עד שהגיע השעה לעזוב את החדר ולצאת לעולם לקראת תחילתה של הרפתקתה גדולה ומופלאה למציאת אימי הביולוגית. עכשיו הייתי בטוח שכל סיפור האימוץ שלי והמידע שקיבלתי מאבי הוא נכון, קיבלתי על כך גושפנקה רשמית.
לאחר מספר שנים פניתי שוב לשירות למען הילד, אל הגב' דבורה שבתאי שהיא מרכזת ארצית תחום מאומצים מבוגרים במשרד הרווחה (מגדלי הבירה, רח' ירמיהו 39 , ירושלים 9446724, פקס: 02-508-5160) במספר בקשות ספציפיות וכן בבקשה לבדיקה האם יתכן שאלמה, אימי הביולוגית השאירה עבורי מכתב או קיימים מסמכים נוספים שלא היו בתיק האימוץ כאשר פתחתי אותו דאז. ואכן לאחר כמה שבועות חזרה אלי דבורה שבתאי עם הודעה שהיא מצאה מסמפר מסמכים שנמצאו מחוץ לתיק האימוץ ובארכיונים של השירות למען הילד ואף שלחה אותם אלי בדואר, ובהם מכתב שאלמה כתבה בשנת 1993 כאשר היא הגיעה לישראל לחפש אותי וביקשה לפגוש את אחת העוסיו"ת בשירות למען הילד, אך פגישה כזאת לא התקיימה. במידה והמסמכים הללו היו נמצאים בתיק האימוץ שלי - משך הזמן שהיה נדרש לי לפגוש את אלמה היה מזערי. ראוי לציין שאלמה ידע מספר פרטים אודות הורי המאמצים, שמם ועיר מגוריהם והיא אף נפגשה עימם לפגישה קצרה לאחר מסירתי לאימוץ, אולם אלמה בחרה שלא לנסות לאתר אותי בדרך עצמאית - אלה לפנות כחוק לשירות למען הילד, ולאחר שאלה לא סייעו לה, החליטה להשאיר לי מכתב בתיק האימוץ למקרה שאני מעוניין לפגוש אותה.
למרות סוגייה זו עלי לציין שהיחס, העזרה והשירות שקיבלתי לאורך השנים מהשירות למען הילד היה ועוד יהיה ללא דופי וכולן תמיד מוכנות לסייע, להסביר ולקדם את הצרכים שלי לדעת עוד ועוד...
 |
| אוגוסט 1993 - אלמה מתכננת לבוא לישראל במטרה לחפש את בנה וכותבת מכתב בקשה לשירות למען הילד, אולם לא זוכה לתגובה |
 |
| דצמבר 1993, אלמה מגיעה לישראל במטרה לחפש את בנה ומבקשת את עזרת השירות למען הילד בעזרת מכרים ישראליים שהתנדבו לסייע לה |