פותחים את הדלת ומרחבים של מדבר נגלים לנגד עינך. לילד בן 10 זה מגרש משחקים הגדול והמשוכלל ביותר בעולם. ריחות הבית מתחלפים בריחות המדבר. ריח הקפה של אמא אחר הצהריים מפנה מקום לריח הגינה ועצי הפילפלון שבתורם מפנים מקום לריח העז של עדר הכבשים שבדיוק עובר מול ביתנו. הכבשים ורועה הצאן הבדואי נעלמים בהדרגה וזה הזמן לחצות את הכביש המסמל את הגבול בין הבית, השכונה לבין העולם הגדול - בואכה למדבר. מסתכל אחורה בפעם האחרונה ורואה את הדלת נסגרת והכלב יוצא בעקבותיי. חוצה את הכביש, דרך אספלט שחורה ועליה כרגיל גוויה של עוד חתול או כלב שלא חזרו בשלום מהמדבר. הפעם זה אוסקר החתול של בטי סילברמן השכנה שממול. מתפלל תפילה קצרה לעילוי נשמתו של אוסקר החתול כמו שלמדתי שאומרים בבית הכנסת, נזהר שגם לכלב לא יקרה אותו הדבר והופ אנחנו חוצים את הכביש ופונים לעבר השביל שייקח אותנו לעץ הגדול.
 |
| כמו באי בודד או לבד בספינה בלב ים כך היו עבורי הטיולים הארוכים במדבר שליד הבית |
