אבי אבי אבי משפחתנו המוכר והידוע (ע"פ עץ השורשים שהכין ד"ר יוסף אפשטין בשנת 2002) הוא אברהם זכות (זכותא) 1452 – 1515 ובשמו המלא רבי אברהם בן שמואל זכות (12 באוגוסט 1452 - 1515). אברהם זכות היה אסטרונום, מתמטיקאי והיסטוריון יהודי, שזכה להכרה עולמית בזכות ידיעותיו העמוקות בתחום האסטרונומיה. חי רוב חייו בספרד ובפורטוגל ובימי זקנתו עלה לארץ ישראל, על שמו נקרא מכתש Zagut על הירח.
 |
| אברהם זכות (זכותא) - אבי אבי המשפחה |
אברהם זכות נולד לר' שמואל ב"ר אברהם בסלמנקה שבקסטיליה נצר למשפחה מכובדת, אבות אבותיו היגרו מצרפת לקסטיליה בראשית המאה ה-14. רבו המובהק היה רבי יצחק אבוהב, ממנו למד זכות תלמוד, פוסקים וקבלה. בנוסף ללימודי הקודש למד זכות אסטרונומיה באוניברסיטת סלמנקה. הגמון סלמנקה, גונזלו דה ויוירו, פרש עליו את חסותו והעסיק אותו בעבודות אסטרונומיות ומדעיות בשנת 1480 מת ההגמון ולאחר מכן עבר לעבוד בשירות דון חואן דה זוניגה ראש מסדר האבירים של אלקנטרה, הוא התיישב במקום בשם גאטה.
בין השנים 1473 - 1478 חיבר את ספרו הראשון, החיבור הגדול, בו תיאר את מערכת השמש. הספר זכה להצלחה ותורגם למספר שפות. בעקבות ההכרה הציבורית במומחיותו של זכות בתחום האסטרונומיה, צורף על ידי ז'ואו השני, מלך פורטוגל, לצוות מחקר אשר עסק בהכנת לוחות אסטרונומיים וימיים לטובת הימאים הפורטוגזים דוגמת וסקו דה גמה אשר עסקו במסעות כיבוש וגילוי ברחבי העולם, כמו כן תידרך ספנים בשימוש באצטרולב ששיכלל, הוא היה הראשון שהתקין אותו מנחושת במקום עץ ובכך איפשר לספנים לקבוע את מעמד השמש בדיוק רב יותר. הוא המשיך בתפקידו זה גם בתקופת מלכותו של מנואל הראשון.
 |
| אצטרולב |
 |
| אצטרולב |
 |
| לוחות אסטרונומיים וימיים |
הלוחות שחיבר זכות החליפו לוחות ישנים יותר שחוברו במאה ה-13, אף הם על ידי שני מלומדים יהודים. הלוחות החדשים שימשו בין היתר את כריסטופר קולומבוס במסעותיו.
השפעתו של זכות על מסעותיהם של הפורטוגזים הייתה כה גדולה עד שהיסטוריון בן תקופתו של זכות כתב בספרו "תולדות הודו" כי: "לפני שציווה לצאת לגילוי הודו, הזמין המלך מנואל אליו את היהודי זכות, שהיה אסטרונום גדול, דיבר איתו בסוד ושאל אותו אם ייעץ לו להיכנס לעובי הקורה, ואם בכלל אפשר לבצע את הדבר... והוא הוסיף שלא יעשה דבר בלי עצתו."
זכות היה בין היהודים המעטים שנמלטו מפורטוגל, ללא שהמירו דתם, לאחר שמנואל הראשון ציווה להטביל את היהודים בפורטוגל לנצרות בכפיה ואסר על יציאתם את גבולות הממלכה. בדרך בריחתו מפורטוגל נשבו הוא ובנו פעמיים, אך בסופו של דבר הגיעו לתוניס, שם פרסם את חיבורו הידוע ספר היוחסין, בו רשם כללים על הש"ס והפוסקים. ספר זה היה במשך מאות שנים החשוב מבין ספרי קורות ישראל, וכלל תיאור של קורות עם ישראל וחכמיו לאורך ההיסטוריה עד ימיו.
בסוף ימיו, בשנת 1513, זכה אברהם זכות להגיע לירושלים, הוא ישב בישיבת ר' יצחק שולאל בה חיבר את לוח בלשון קדושה, שם חי את שנותיו האחרונות.
בית הכנסת על שם אברהם זכות (זכותא) בטומאר, פורטוגל
באמצע הדרך בין ליסבון לפורטו ובין הים לגבול הספרדי, בדיוק באמצע, שוכנת העיירה טומאר ובה נמצא בית כנסת העתיק והוותיק כיום בפורטוגל (שכיום הוא מוזיאון) במרכז של מה שהיה פעם הרובע היהודי 'ז'ודיאריה', ברחוב 'דוקטור' ז'ואקים ז'אקינטו מספר 73.
 |
| באמצע הדרך בין ליסבון לפורטו |
 |
| העיירה טומאר ובה נמצא בית כנסת |
 |
רחוב 'דוקטור' ז'ואקים ז'אקינטו מספר 73
|
בית הכנסת נבנה, קרוב לוודאי, במאה ה-15. אי-שם בין השנים 1430 ל- 1469, הוא היה פעיל זמן קצר באופן יחסי – עד 1497. שנה קודם לכן, ב-1496, הוציא מלך פורטוגל מנואל הראשון "בר מזל" צו שהורה כי על היהודים להתנצר – או לעזוב את פורטוגל עד אוקטובר 1497. במבנה בית הכנסת שוכן המוזיאון היהודי-פורטוגלי ע"ש אברהם זכות (זכותא) שהוא גם מחבר הספר המהולל אלמנכום פרפטואום שיצא לאור בלאיריה (פורטוגל) ב-1496 וכלל טבלאות מתמטיות ששימשו את יורדי הים הפורטוגלים עד המאה ה-17. אברהם זכות (זכותא) היה בין אלה שסייעו לואשקו-דה-גאמה בתכנון מסעותיו. איך סייע? יצר את מכשירי הניווט.
בין המוצגים במוזיאון ממצאים ארכיאולוגים המעידים על הנוכחות היהודית בפורטוגל בימי הביניים. האוסף כולל כתובות של מצבות, אך גם כתובות מבתי כנסת אחרים בפורטוגל, וביניהן בולטות בייחוד כתובת משנת 1307 מבית הכנסת המרכזי לשעבר בליסבון, ועוד כתובת מהמאה ה-13 מבלמונט, שעליה שלוש נקודות מייצגות את השם המפורש, באופן שמזכיר שיטה דומה שהתגלתה במגילות ים המלח.
המוזיאון מחזיק גם אוסף קטן של חפצי אמנות מאורח החיים היהודי, שנתרמו על ידי אנשים ומוסדות יהודיים ברחבי העולם. על יד האולם המרכזי יש חדר קטן יותר, בחלקו מתחת לפני הרחוב, אשר התגלה ב-1985. במקור שימש כמקווה טהרה. יש בו אוסף של חפצים שונים, בעיקר קערות קרמיקה, מוצגות סביב בריכת המקווה. בפטיו שמאחורי המקווה גילו באר, מכוסה למחצה על ידי קיר חדש יותר, ששוליה מחורצים בחריצי חבלים עמוקים.
