אמא מונה אהבה מאוד את אריק אינשטיין. הפטפון הישן שלנו ניגן באופן קבוע וברציפות את התקליטים של שלישית גשר הירקון שאריק אינשטיין היה הזמר הצעיר שבחבורה. עטיפת התקליט ריתקה אותי ויכולתי לדמיין את עצמי חולף ועובר מעל הגשר הגדול והעצום כפי שנתגלה לי בכל פעם שהחזקתי את העטיפה בהתרגשות. תקליטים תמיד ריתקו אותי ועד היום אני נמשך למגע היד על גבי החומר הוויניל ממנו עשוי התקליט. שהייתי ילד הייתי נוהג לקחת זכוכית מגדלת שהיתה שייכת לאוסף הבולים שלי, ולהסתכל בעזרתה פנימה לתוך החריצים של התקליט בכדי לנסות לראות את הזמרים או לפחות את הצלילים. האמנתי שאני רואה מעבר לכתם השחור שהופיע בתוך זכוכית המגדלת את בני אמדורסקי, יהורם גאון וכמובן את אריק אינשטיין שאמא מונה כל כך אהבה.
בכל יום בארבע, לאחר שהתעוררה משנת הצהריים כמרבית האמהות באותה תקופה, היתה אמא מונה צועדת למטבח להכין לעצמה כוס קפה ולנו הילדים שחיכו בסבלנות לרגע הזה, טוסט עם ריבה. בדרך היתה אמא מונה עוצרת ליד הפטפון ומניחה את הזרוע הכבדה על התקליט המאובק שהתעורר לחיים בכל יום בארבע.
מדי יום בחרה אמא מונה בשיר אחר לפתוח בו את אחר הצהריים ותפקידי היה להחזיר את הזרוע לתחילת התקליט בכל פעם שהתקליט הסתיים.
תמיד התפעלתי כיצד אמא מונה מתעוררת תמיד בדיוק בארבע. לא היה לה שעון מעורר ואנחנו הקפדנו על דממה עד שדלת חדר השינה נפתחה. כנראה היה זה התשוקה לכוס הקפה שהעיר אותה משנתה או זווית קרני השמש שחדרו לחדר השינה מבעד לתריסים המוגפים למחצה.
הימים היו ימי 'שלאחר המלחמה' ואנו ציפינו לאבא יוסי שיחזור מעזה. השילוב של השירים המתנגנים מהתקליט האהוב ביחד עם הגעגועים העזים גרמו לנו לא אחת להתרגשות גדולה שהתבטאה בשירה משותפת שלנו, אמא מונה, רוני וגילי ביחד עם 'אריקל'ה אינשטיין וחבריו מהתקליט השחור.
במיוחד אהבה אמא מונה את שיר 'העיר באפור' שכתבה נעמי שמר. היונים תמיד עפו להם עת חזרה אמא מונה מהמטבח עם כוס הקפה בידה והתישבה בחינניות על הכורסה הגדולה בסלון. עוד קטע מהשיר נגמר ואז ביקשה ממני אמא מונה לפתוח את הדלת לקראת האורחים והשכנים שפקדו את ביתנו בכל יום אחר צהרים מנהג שנמשך במשך שנים. גם האורחים והשכנים אהבו לשמוע ביחד איתנו את השירים. לפעמים כולם היו שרויים בשתיקה מתמשכת ומאזינים לצלילים עד שהזרוע היתה מגיעה לסוף הרצועה האחרונה ומשמיעה מעין חריקה משונה. זה היה סימן לכולם להתעורר, להמשיך לדבר ולשלוח יד לעוד פרוסת עוגת שוקולד שאמא מונה היתה מומחית באפייתה.
אבא יוסי חזר מהמלחמה, הוא הביא לי בולים משולשים ממאוריציוס שאותם קנה מאחד הרוכלים הפלשתינאים בעזה ולגילי הביא קופסא מלאה גולות חרסינה שגם אותם קנה מאותו רוכל. הוא הראה לי את רובה 'העוזי' שקיבל וגם את הנעליים הכתומות המאובקות שאותם מיהר לאפסן במחסן בחצר ומאז לא נגע בהם מעולם והם נותרו שם שנים רבות.
הגיע המשבר... אריק אינשטיין עזב את הלהקה. הוא התחיל לפתח קריירה עצמאית ושר שירים 'מודרניים' שלא הזכירו במאום את השירים הנפלאים שאהבנו. הוא גידל שיער והפך 'לביטניק' ואנו נותרנו ללא זמר להעריץ. גם מהחבר החדש שלו שלום חנוך לא התלהבנו ואפילו חוה אלברשטיין היתה מושמעת לעיתים נדירות. שעות אחר הצהריים עברו בדממה ורק עוגת השוקולד של אמא מונה המתיקה את האווירה.
ואז הגיע יום שישי... ובכל יום שישי בצהריים נסענו אבא יוסי ואני למרכז העיר (בבאר שבע). כולם נסעו ביום שישי בצהריים למרכז העיר ואת כולם היה אפשר לפגוש ליד דוכן הגרעינים של 'אברם אמריקה', עומדים בסבלנות בתור לבחור ולקנות פיצוחים לשבת. התור הארוך היה הזדמנות להתעדכן, לרכל ולפגוש חברים ומכרים שאותם 'לא ראינו שנים'. אהבתי מאוד להחזיק חזק את הרגל של אבא יוסי ולהתקדם איתו צעד אחר צעד עד שנעמדנו מול 'אברם אמריקה' שתמיד נראה מאוד נסער ועסוק אך חיוך קסום ליוה אותו בעודו נע ונד לאורך דוכן הפיצוחים האינסופי.
'אברם אמריקה' היה דמות ידועה ונערצת והמומחיות שלו בהעמסת פיתוחים לתוך שקיות הנייר החומות נודעה למרחקים. בנוסף 'אברם אמריקה' היה ידוע בזיכרון שלו והוא הכיר את הדרישות והבקשות של כל הלקוחות. " 100 גר' בוטנים לד"ר אפשטין, 100 גר' גרעינים לבנים, 500 גר' גרעינים שחורים לכדורגל, שקית בוטנים מתוקים לרוני, 100 גר' שקדים לאמא מונה, פיסטוק חלבי (שהיה יקר בצורה יוצאת דופן) לאורחים וחבילה של 'לדר משמש' (משמש יבש) למערכת העיכול". עוד לפני שהייתי מספיק להגיד...'אברם אמריקה' השקיות החומות הקטנות היו נערמות ונארזות לתוך שקית חומה עוד יותר גדולה. אני הייתי מקבל את 'האחריות הכבדה' לשמור על השקית שהיתה חמה ונעימה למגע. נהגתי לאחוז בשקית בכל הכוח ולשמור עליה ברצינות גמורה עד שהגענו למכונית. אבא יוסי היה משגיח שלא יעונה כל רע לשקית ושלא אעיז 'לשנורר' אפילו בוטן קטן, כל זאת בכדי שהשקית תגיע בשלום הביתה ותעבור אחר כבוד לאחריות של אמא מונה שתמהר להכניס אותה לתוך צנצנת 'הפיצוחים לשבת' ולהחזיר אותה פנימה לארון על המדף הגבוה והרחוק ביותר.
באותו יום שישי אחרי שנפרדנו 'מאברם אמריקה' והבטחנו לו שנתראה למחרת באצטדיון הכדורגל במשחק של הפועל באר שבע נגד הכוח-רמת גן עברנו אני ואבא יוסי בדרך למכונית ליד חנות הספרים והעיתונים 'א-ת'. נכנסנו פנימה בכדי לקנות דבר מה ומבטי נתקל 'בפלקט' (פוסטר של אז) חדש שהיה תלוי בעזרת שני מקלות כביסה על החבל שנמתח לכל רוחב החנות והכיל עוד מספר פלקטים שונים. בפלקט שצד את עיני הופיע הזמר האהוב והנערץ שאכזב אותנו - אריק אינשטיין. ליד התמונה הקטנה של אריקל'ה הופיע מישהו נוסף ומתחתם המילה פלסטלינה. לא התביישתי (מקרה נדיר) ושאלתי את המוכר המבוגר שסייע באותו הרגע לאבא יוסי לקבל את מבוקשו מה פשר הפלקט. "זהו התקליט החדש של אריק אינשטיין" אמר המוכר ברצינות והוסיף שהתקליט החדש "נמכר יפה". נגשתי לערימת התקליטים בפינה ומצאתי את התקליט החדש. העטיפה היתה פשוטה ולא מיוחדת אבל בכל זאת התרגשתי ומששתי בסתר את החומר הוינילי והרגשתי את החריצים על כריות אצבעותיי.
איזה דחף פנימי אחז בי וגרם לי לפנות לאבא יוסי ולבקש ממנו לקנות לנו את התקליט. "אמא מאוד אוהבת את אריק" אמרתי " וזה תקליט שנמכר היטב" שיננתי את דברי המוכר. לאחר עוד מספר משפטי שכנוע והבטחות 'למעשים טובים' אבא יוסי התרצה ולהפתעתי רכש את התקליט עבורי אבל ציין שזה ירד מדמי הכיס שלי שעמדו אז על 10 אגורות לשבוע. נדמה היה לי שהדרך חזרה הביתה ארכה שעות. כל כך התרגשתי שישבתי קפוא ליד אבא יוסי בעודי מחזיק בשני האוצרות צמוד צמוד לגוף. כשהגענו הביתה כבר לא יכולתי להתאפק, מסרתי את שקית הפיצוחים לאבא יוסי ורצתי פנימה עם התקליט החדש להראותו לאמא מונה. גם היא התרגשה אבל אני חושב שיותר מהמעשה ופחות מהתקליט ומהזמר. בכל אופן היא חיבקה ונישקה אותי והודתה לי שחשבתי עליה. מייד רצנו ביחד לעבר הפטפון, הורדנו ממנו את התקליט המאובק של שלישית גשר הירקון והנחנו במקומו את התקליט החדש שהוצא מתוך העטיפה בזהירות מרובה.
הזרוע הונחה על הרצועה הראשונה ואת חלל הסלון מילאה מוסיקה חדשה, לא מוכרת אבל נעימה ומיוחדת. אריק אינשטיין שר לבד ובסגנון חדש שיר שמייד דיבר אלי ונגע במיתרי ליבי הקטנים אך הרגישים דיים להבין את משמעות המילים.
יכול להיות שזה מקרה ויכול להיות זה יד הגורל אבל השיר הראשון בתקליט החדש, שהיה התקליט הראשון שקניתי בחיי, היה 'אמא שלי' שאותו כתבו אריך אינשטיין ושלום חנוך. ממש כך בלי לדעת ובלי לכוון רכשתי תקליט ובו שיר שיהפוך במהרה ללהיט שבו שר 'אריקל'ה' על אמא שלו ואני שר יחד איתו על אמא שלי.
כמובן שהשיר הפך גם אצלנו ללהיט וזרוע הפטפון חזרה שוב ושוב לתחילת הרצועה והשמעתי את השיר פעמים חוזרות וברצף. שוב חזר אריק אינשטיין אלינו ובלילות שמרתי את התקליט על המדף שליד מיטתי.
לאחר כחודש הבחנתי במקרה שבתוך העטיפה יש פרט לתקליט דף נייר ובו באותיות קטנות וצפופות מילים לכל השירים. ישבתי ליד שולחן הכתיבה החדש שלי והתחלתי להעתיק לתוך מחברת החלומות שלי (כן היתה לי מחברת כזאת) את מילות השיר 'אמא שלי'. ככל שהתעמקתי במילים ובהעתקתם הרגשתי קצת שלא בנוח. היו מספר מילים בפזמון שלא הסתדרו לי עם אמא מונה שלי ועם העובדה שהיא לא ילדה אותי. הרגשתי אכזבה גדולה וזרקתי את המחברת ואת דף מילות השיר לרצפה והלכתי לשחק כדורגל עם החברים בשכונה. בערב שוב לפני השינה עברתי על כל המילים שלא מצאו חן בעיני. חשבתי האם במקרה שלי יש להם תחליף, האם במקום המילים 'הנקת אותי' אני יכול לומר 'דאגת לי' והאם במקום המילים 'את הבאת אותי' אני יכול לשיר 'את קיבלת אותי'. היו עוד אי אלו מילים שהרגשתי שכדאי שאריק אינשטיין ישפץ שגם ילדים מאומצים יוכלו לשיר לאימם את השיר החדש שלו.
בלילה לפני השינה שאמא מונה כהרגלה מלטפת אותי 'ומגרגדת לי בקרקסים' (ביטוי משפחתי ללא פירוש מיוחד המתאר גרוד עדין של קרקפת שלי בעזרת הציפורניים המטופחות של אמא מונה), ספרתי לה על הצורך שלי לשפץ לאריק אינשטיין את השיר שאהבנו. "למה שלא תכתוב לו" הציעה אמא מונה ולא ידעה עד כמה שאני אקח אותה ברצינות. לא יכולתי להרדם ושעות רבות ניסחתי את המכתב שאכתוב ל'אריקל'ה' מחר לאחר שאחזור מבית הספר. ואכן למחרת רצתי כל הדרך חזרה ונכנסתי כרוח סערה מתנשף ומתרגש לחדרי. תלשתי דף נייר מאמצע מחברת החשבון והתחלתי לכתוב את המכתב לאריך אינשטיין. כאשר סיימתי לכתוב הקראתי את המכתב בגאווה לאמא מונה שהגיע בדיוק מעבודתה. היא חייכה אלי באושר ואמרה שעשיתי עבודה נהדרת. ידעתי שאם יהיו לי שגיאות כתיב אמא מונה לא תתקן אותם מאחר והיא האמינה בתור היותה מורה לעברית שטעות לעולם חוזרת ועל ידי קריאה רבה שגיאות הכתיב נעלמות. היא קראה את מכתבי שוב בקול רם, העניקה לי נשיקה מלאת חום ואהבה לאות הערכה והלכה לחדר השינה להחליף בגדים לקראת שנת הצהריים שהתקרבה.
בערב גם אבא יוסי היה שותף לקריאת המכתב שאותו הוא לקח למחר ובעזרת מזכירתו המכתב נשלח ישירות לאריך אינשטיין (בעזרת כתובת האמרגנים שהופיע בגב התקליט). על גבי המעטפה, בצידה האחורי רשמה רחל מזכירתו של אבא יוסי.
השולח:
רון-דויד אפשטין
ילד בן 10
רח' בר כוכבא 18
וילות רסקו / באר שבע (אז לא היה מיקוד)
לפני שרחל שלחה את המכתב היא נתנה אותו לאבא יוסי שיראה לי אותו בפעם נוספת. אני התרגשתי והענקתי למכתב נשיקה קטנה ואיחלתי לו דרך צלחה. עד היום לא קבלתי מאריק אינשטיין מענה או תשובה ומכתבי הצטרף לאלפי מכתבים אחרים ש'אריקלה' קיבל ברובם ממעריצות, נשים יפות וילד קטן ואופטימי מבאר שבע.
אמא שלי / אריק אינשטיין
לחן: שלום חנוך
מילים: אריק איינשטיין ושלום חנוך
יש לי אישה שאוהבת אותי,
היא רק שלי.
היא מכירה אותי מהתחלה
שלי שלה.
היא מוכרחה להיות חכמה -
אמא שלי
ואת השיר אני שר בשבילה
אמא, אמא,
את הינקת אותי,
את פינקת אותי,
את הבאת אותי,
אמא,אמא,
את פינקת אותי,
את הבאת אותי,
את.
כמה ימים שביליתי איתה -
אמא שלי.
כמה דמעות שמחיתי איתה
שלי שלה
כמה דברים שגיליתי איתה -
אמא שלי
כמה תקוות שתליתי איתה
אמא, אמא,
את הינקת אותי,
את פינקת אותי,
את הבאת אותי,
אמא,אמא,
את פינקת אותי,
את הבאת אותי,
את.
תמיד היית איתי
גם כשהייתי לבדי.
תמיד אהיה איתך -
אמא שלי.
יש לפעמים שאני בצרות -
אמא שלי.
את מבינה את זה בין השורות
שלי שלך
למה דואגת ולא ישנה -
אמא שלי.
איך זה שאם לא סומכת על בנה?
אמא, אמא,
את הינקת אותי,
את פינקת אותי,
את הבאת אותי,
אמא,אמא,
את פינקת אותי,
את הבאת אותי,
את.
 |
| הפטפון הישן שלנו ניגן באופן קבוע וברציפות את התקליטים של שלישית גשר הירקון שאריק אינשטיין היה הזמר הצעיר שבחבורה |
מדי יום בחרה אמא מונה בשיר אחר לפתוח בו את אחר הצהריים ותפקידי היה להחזיר את הזרוע לתחילת התקליט בכל פעם שהתקליט הסתיים.
תמיד התפעלתי כיצד אמא מונה מתעוררת תמיד בדיוק בארבע. לא היה לה שעון מעורר ואנחנו הקפדנו על דממה עד שדלת חדר השינה נפתחה. כנראה היה זה התשוקה לכוס הקפה שהעיר אותה משנתה או זווית קרני השמש שחדרו לחדר השינה מבעד לתריסים המוגפים למחצה.
הימים היו ימי 'שלאחר המלחמה' ואנו ציפינו לאבא יוסי שיחזור מעזה. השילוב של השירים המתנגנים מהתקליט האהוב ביחד עם הגעגועים העזים גרמו לנו לא אחת להתרגשות גדולה שהתבטאה בשירה משותפת שלנו, אמא מונה, רוני וגילי ביחד עם 'אריקל'ה אינשטיין וחבריו מהתקליט השחור.
במיוחד אהבה אמא מונה את שיר 'העיר באפור' שכתבה נעמי שמר. היונים תמיד עפו להם עת חזרה אמא מונה מהמטבח עם כוס הקפה בידה והתישבה בחינניות על הכורסה הגדולה בסלון. עוד קטע מהשיר נגמר ואז ביקשה ממני אמא מונה לפתוח את הדלת לקראת האורחים והשכנים שפקדו את ביתנו בכל יום אחר צהרים מנהג שנמשך במשך שנים. גם האורחים והשכנים אהבו לשמוע ביחד איתנו את השירים. לפעמים כולם היו שרויים בשתיקה מתמשכת ומאזינים לצלילים עד שהזרוע היתה מגיעה לסוף הרצועה האחרונה ומשמיעה מעין חריקה משונה. זה היה סימן לכולם להתעורר, להמשיך לדבר ולשלוח יד לעוד פרוסת עוגת שוקולד שאמא מונה היתה מומחית באפייתה.
אבא יוסי חזר מהמלחמה, הוא הביא לי בולים משולשים ממאוריציוס שאותם קנה מאחד הרוכלים הפלשתינאים בעזה ולגילי הביא קופסא מלאה גולות חרסינה שגם אותם קנה מאותו רוכל. הוא הראה לי את רובה 'העוזי' שקיבל וגם את הנעליים הכתומות המאובקות שאותם מיהר לאפסן במחסן בחצר ומאז לא נגע בהם מעולם והם נותרו שם שנים רבות.
הגיע המשבר... אריק אינשטיין עזב את הלהקה. הוא התחיל לפתח קריירה עצמאית ושר שירים 'מודרניים' שלא הזכירו במאום את השירים הנפלאים שאהבנו. הוא גידל שיער והפך 'לביטניק' ואנו נותרנו ללא זמר להעריץ. גם מהחבר החדש שלו שלום חנוך לא התלהבנו ואפילו חוה אלברשטיין היתה מושמעת לעיתים נדירות. שעות אחר הצהריים עברו בדממה ורק עוגת השוקולד של אמא מונה המתיקה את האווירה.
ואז הגיע יום שישי... ובכל יום שישי בצהריים נסענו אבא יוסי ואני למרכז העיר (בבאר שבע). כולם נסעו ביום שישי בצהריים למרכז העיר ואת כולם היה אפשר לפגוש ליד דוכן הגרעינים של 'אברם אמריקה', עומדים בסבלנות בתור לבחור ולקנות פיצוחים לשבת. התור הארוך היה הזדמנות להתעדכן, לרכל ולפגוש חברים ומכרים שאותם 'לא ראינו שנים'. אהבתי מאוד להחזיק חזק את הרגל של אבא יוסי ולהתקדם איתו צעד אחר צעד עד שנעמדנו מול 'אברם אמריקה' שתמיד נראה מאוד נסער ועסוק אך חיוך קסום ליוה אותו בעודו נע ונד לאורך דוכן הפיצוחים האינסופי.
'אברם אמריקה' היה דמות ידועה ונערצת והמומחיות שלו בהעמסת פיתוחים לתוך שקיות הנייר החומות נודעה למרחקים. בנוסף 'אברם אמריקה' היה ידוע בזיכרון שלו והוא הכיר את הדרישות והבקשות של כל הלקוחות. " 100 גר' בוטנים לד"ר אפשטין, 100 גר' גרעינים לבנים, 500 גר' גרעינים שחורים לכדורגל, שקית בוטנים מתוקים לרוני, 100 גר' שקדים לאמא מונה, פיסטוק חלבי (שהיה יקר בצורה יוצאת דופן) לאורחים וחבילה של 'לדר משמש' (משמש יבש) למערכת העיכול". עוד לפני שהייתי מספיק להגיד...'אברם אמריקה' השקיות החומות הקטנות היו נערמות ונארזות לתוך שקית חומה עוד יותר גדולה. אני הייתי מקבל את 'האחריות הכבדה' לשמור על השקית שהיתה חמה ונעימה למגע. נהגתי לאחוז בשקית בכל הכוח ולשמור עליה ברצינות גמורה עד שהגענו למכונית. אבא יוסי היה משגיח שלא יעונה כל רע לשקית ושלא אעיז 'לשנורר' אפילו בוטן קטן, כל זאת בכדי שהשקית תגיע בשלום הביתה ותעבור אחר כבוד לאחריות של אמא מונה שתמהר להכניס אותה לתוך צנצנת 'הפיצוחים לשבת' ולהחזיר אותה פנימה לארון על המדף הגבוה והרחוק ביותר.
באותו יום שישי אחרי שנפרדנו 'מאברם אמריקה' והבטחנו לו שנתראה למחרת באצטדיון הכדורגל במשחק של הפועל באר שבע נגד הכוח-רמת גן עברנו אני ואבא יוסי בדרך למכונית ליד חנות הספרים והעיתונים 'א-ת'. נכנסנו פנימה בכדי לקנות דבר מה ומבטי נתקל 'בפלקט' (פוסטר של אז) חדש שהיה תלוי בעזרת שני מקלות כביסה על החבל שנמתח לכל רוחב החנות והכיל עוד מספר פלקטים שונים. בפלקט שצד את עיני הופיע הזמר האהוב והנערץ שאכזב אותנו - אריק אינשטיין. ליד התמונה הקטנה של אריקל'ה הופיע מישהו נוסף ומתחתם המילה פלסטלינה. לא התביישתי (מקרה נדיר) ושאלתי את המוכר המבוגר שסייע באותו הרגע לאבא יוסי לקבל את מבוקשו מה פשר הפלקט. "זהו התקליט החדש של אריק אינשטיין" אמר המוכר ברצינות והוסיף שהתקליט החדש "נמכר יפה". נגשתי לערימת התקליטים בפינה ומצאתי את התקליט החדש. העטיפה היתה פשוטה ולא מיוחדת אבל בכל זאת התרגשתי ומששתי בסתר את החומר הוינילי והרגשתי את החריצים על כריות אצבעותיי.
איזה דחף פנימי אחז בי וגרם לי לפנות לאבא יוסי ולבקש ממנו לקנות לנו את התקליט. "אמא מאוד אוהבת את אריק" אמרתי " וזה תקליט שנמכר היטב" שיננתי את דברי המוכר. לאחר עוד מספר משפטי שכנוע והבטחות 'למעשים טובים' אבא יוסי התרצה ולהפתעתי רכש את התקליט עבורי אבל ציין שזה ירד מדמי הכיס שלי שעמדו אז על 10 אגורות לשבוע. נדמה היה לי שהדרך חזרה הביתה ארכה שעות. כל כך התרגשתי שישבתי קפוא ליד אבא יוסי בעודי מחזיק בשני האוצרות צמוד צמוד לגוף. כשהגענו הביתה כבר לא יכולתי להתאפק, מסרתי את שקית הפיצוחים לאבא יוסי ורצתי פנימה עם התקליט החדש להראותו לאמא מונה. גם היא התרגשה אבל אני חושב שיותר מהמעשה ופחות מהתקליט ומהזמר. בכל אופן היא חיבקה ונישקה אותי והודתה לי שחשבתי עליה. מייד רצנו ביחד לעבר הפטפון, הורדנו ממנו את התקליט המאובק של שלישית גשר הירקון והנחנו במקומו את התקליט החדש שהוצא מתוך העטיפה בזהירות מרובה.
הזרוע הונחה על הרצועה הראשונה ואת חלל הסלון מילאה מוסיקה חדשה, לא מוכרת אבל נעימה ומיוחדת. אריק אינשטיין שר לבד ובסגנון חדש שיר שמייד דיבר אלי ונגע במיתרי ליבי הקטנים אך הרגישים דיים להבין את משמעות המילים.
יכול להיות שזה מקרה ויכול להיות זה יד הגורל אבל השיר הראשון בתקליט החדש, שהיה התקליט הראשון שקניתי בחיי, היה 'אמא שלי' שאותו כתבו אריך אינשטיין ושלום חנוך. ממש כך בלי לדעת ובלי לכוון רכשתי תקליט ובו שיר שיהפוך במהרה ללהיט שבו שר 'אריקל'ה' על אמא שלו ואני שר יחד איתו על אמא שלי.
כמובן שהשיר הפך גם אצלנו ללהיט וזרוע הפטפון חזרה שוב ושוב לתחילת הרצועה והשמעתי את השיר פעמים חוזרות וברצף. שוב חזר אריק אינשטיין אלינו ובלילות שמרתי את התקליט על המדף שליד מיטתי.
לאחר כחודש הבחנתי במקרה שבתוך העטיפה יש פרט לתקליט דף נייר ובו באותיות קטנות וצפופות מילים לכל השירים. ישבתי ליד שולחן הכתיבה החדש שלי והתחלתי להעתיק לתוך מחברת החלומות שלי (כן היתה לי מחברת כזאת) את מילות השיר 'אמא שלי'. ככל שהתעמקתי במילים ובהעתקתם הרגשתי קצת שלא בנוח. היו מספר מילים בפזמון שלא הסתדרו לי עם אמא מונה שלי ועם העובדה שהיא לא ילדה אותי. הרגשתי אכזבה גדולה וזרקתי את המחברת ואת דף מילות השיר לרצפה והלכתי לשחק כדורגל עם החברים בשכונה. בערב שוב לפני השינה עברתי על כל המילים שלא מצאו חן בעיני. חשבתי האם במקרה שלי יש להם תחליף, האם במקום המילים 'הנקת אותי' אני יכול לומר 'דאגת לי' והאם במקום המילים 'את הבאת אותי' אני יכול לשיר 'את קיבלת אותי'. היו עוד אי אלו מילים שהרגשתי שכדאי שאריק אינשטיין ישפץ שגם ילדים מאומצים יוכלו לשיר לאימם את השיר החדש שלו.
בלילה לפני השינה שאמא מונה כהרגלה מלטפת אותי 'ומגרגדת לי בקרקסים' (ביטוי משפחתי ללא פירוש מיוחד המתאר גרוד עדין של קרקפת שלי בעזרת הציפורניים המטופחות של אמא מונה), ספרתי לה על הצורך שלי לשפץ לאריק אינשטיין את השיר שאהבנו. "למה שלא תכתוב לו" הציעה אמא מונה ולא ידעה עד כמה שאני אקח אותה ברצינות. לא יכולתי להרדם ושעות רבות ניסחתי את המכתב שאכתוב ל'אריקל'ה' מחר לאחר שאחזור מבית הספר. ואכן למחרת רצתי כל הדרך חזרה ונכנסתי כרוח סערה מתנשף ומתרגש לחדרי. תלשתי דף נייר מאמצע מחברת החשבון והתחלתי לכתוב את המכתב לאריך אינשטיין. כאשר סיימתי לכתוב הקראתי את המכתב בגאווה לאמא מונה שהגיע בדיוק מעבודתה. היא חייכה אלי באושר ואמרה שעשיתי עבודה נהדרת. ידעתי שאם יהיו לי שגיאות כתיב אמא מונה לא תתקן אותם מאחר והיא האמינה בתור היותה מורה לעברית שטעות לעולם חוזרת ועל ידי קריאה רבה שגיאות הכתיב נעלמות. היא קראה את מכתבי שוב בקול רם, העניקה לי נשיקה מלאת חום ואהבה לאות הערכה והלכה לחדר השינה להחליף בגדים לקראת שנת הצהריים שהתקרבה.
בערב גם אבא יוסי היה שותף לקריאת המכתב שאותו הוא לקח למחר ובעזרת מזכירתו המכתב נשלח ישירות לאריך אינשטיין (בעזרת כתובת האמרגנים שהופיע בגב התקליט). על גבי המעטפה, בצידה האחורי רשמה רחל מזכירתו של אבא יוסי.
השולח:
רון-דויד אפשטין
ילד בן 10
רח' בר כוכבא 18
וילות רסקו / באר שבע (אז לא היה מיקוד)
לפני שרחל שלחה את המכתב היא נתנה אותו לאבא יוסי שיראה לי אותו בפעם נוספת. אני התרגשתי והענקתי למכתב נשיקה קטנה ואיחלתי לו דרך צלחה. עד היום לא קבלתי מאריק אינשטיין מענה או תשובה ומכתבי הצטרף לאלפי מכתבים אחרים ש'אריקלה' קיבל ברובם ממעריצות, נשים יפות וילד קטן ואופטימי מבאר שבע.
אמא שלי / אריק אינשטיין
לחן: שלום חנוך
מילים: אריק איינשטיין ושלום חנוך
יש לי אישה שאוהבת אותי,
היא רק שלי.
היא מכירה אותי מהתחלה
שלי שלה.
היא מוכרחה להיות חכמה -
אמא שלי
ואת השיר אני שר בשבילה
אמא, אמא,
את הינקת אותי,
את פינקת אותי,
את הבאת אותי,
אמא,אמא,
את פינקת אותי,
את הבאת אותי,
את.
כמה ימים שביליתי איתה -
אמא שלי.
כמה דמעות שמחיתי איתה
שלי שלה
כמה דברים שגיליתי איתה -
אמא שלי
כמה תקוות שתליתי איתה
אמא, אמא,
את הינקת אותי,
את פינקת אותי,
את הבאת אותי,
אמא,אמא,
את פינקת אותי,
את הבאת אותי,
את.
תמיד היית איתי
גם כשהייתי לבדי.
תמיד אהיה איתך -
אמא שלי.
יש לפעמים שאני בצרות -
אמא שלי.
את מבינה את זה בין השורות
שלי שלך
למה דואגת ולא ישנה -
אמא שלי.
איך זה שאם לא סומכת על בנה?
אמא, אמא,
את הינקת אותי,
את פינקת אותי,
את הבאת אותי,
אמא,אמא,
את פינקת אותי,
את הבאת אותי,
את.