לאחר תום המלחמה, כשהעולם ניסה ללקק את פצעיו ולהקים את הריסותיו, בחרו הוריו של קורט להישאר בדרזדן. לא מתוך אילוץ – אלא מתוך אידיאולוגיה. הם היו קומוניסטים נלהבים, מאמינים אמיתיים באחווה ובשוויון, ולא האמינו שבדנמרק ההון והמערב יוכלו להציע להם עתיד טוב יותר. כך, בתוך אזור הכיבוש הסובייטי, גדל קורט מצגר — ילד צפון אירופי בעל חזות סקנדינבית מובהקת, עם תודעה סוציאליסטית עמוקה ועתיד שנקבע מראש על ידי המערכת שבה חי.
בנעוריו, השתייך קורט לתנועת הנוער הקומוניסטית FDJ, ואחר כך נרשם ללימודי משפטים באוניברסיטת הומבולדט בברלין המזרחית. הוא היה מצטיין, מסודר, שקדן – כל התכונות שאנשי השטאזי חיפשו. לא עבר זמן רב עד שאיתרו אותו. בהצעה שעטפה את עצמה כהזדמנות לשרת את המולדת, גויס קורט לשורות השטאזי. הוא עבר הכשרה אינטנסיבית במודיעין, בהסוואה, ובשימוש באמצעים טכנולוגיים – והפך לאחד מהמרגלים הצעירים שעתידים להישלח אל לֵב הַמַּאֲפֵלָה (מקום מסוכן, אפל או עוין במיוחד), אל מוקד המלחמה הקרה הישר אל ליבה של "האויבת האידיאולוגית" – ברלין המערבית.
ביולי 1960, עוד בטרם נבנתה החומה הידועה לשמצה, חצה קורט את הגבול מזרח-מערב דרך מנהרה חשאית – מבצע שתוזמן בקפידה. בזהות בדויה, נרשם ללימודים באוניברסיטה החופשית של מערב ברלין. הוא חלק דירה קטנה עם צעיר מערב-ברלינאי, סטודנט למחול מודרני שלמד בסטודיו של מרי ויגמן. אותו שותף, מבלי לדעת כלל, היה הכרטיס של קורט אל תוך מעגלים אמנותיים-חברתיים של הזרם החופשי של מערב ברלין.
ביולי 1960, עוד בטרם נבנתה החומה הידועה לשמצה, חצה קורט את הגבול מזרח-מערב דרך מנהרה חשאית – מבצע שתוזמן בקפידה. בזהות בדויה, נרשם ללימודים באוניברסיטה החופשית של מערב ברלין. הוא חלק דירה קטנה עם צעיר מערב-ברלינאי, סטודנט למחול מודרני שלמד בסטודיו של מרי ויגמן. אותו שותף, מבלי לדעת כלל, היה הכרטיס של קורט אל תוך מעגלים אמנותיים-חברתיים של הזרם החופשי של מערב ברלין.
בליל ה־31 בדצמבר 1960, במסיבת ראש השנה האזרחית בסטודיו, פגש קורט לראשונה באישה צעירה ומסתורית – אלמה. היא הייתה אמריקאית, סטודנטית לריקוד, חכמה, חופשית, עם מבט ישיר ושאלות שלא פוחדות. הם דיברו כל הלילה. למחרת כבר הלכו יחד ברחובות הקפואים של ברלין המערבית. שבועיים לאחר מכן, קורט עבר לגור אצלה.
אבל משהו זע באיזון העדין. ב-21 בינואר 1961, פשטו כוחות מהמשטרה ומהצבא של ברלין המערבית על דירתה של אלמה. הם מצאו שם אקדח מוסתר, מסמכים חשאיים, ומשדר אלחוטי קטן. קורט נעצר במקום, ללא מאבק. זו הייתה הפעם האחרונה שראו אותו – לא ידוע אם הוסגר חזרה למזרח, נכלא, או חוסל.
זהו קצה החוט של סיפורו. אך עבורי, זהו גם קצהו של שורש שלא ידעתי שיש לי. דמות שמתחילה להתממש – דרך תמונות, שיחות, מסמכים – ודרך ספר שאני כותב: I Google My Mother.
כעת אני מגגל גם את אבי. ומבעד לערפילי ההיסטוריה, מתחיל להירקם סיפור חיים שלם — של אדם, של אידיאולוגיה, ושל גורל שנקשר לשלי, הרבה לפני שנולדתי.